פרשת ואתחנן – אל יתייאש מן הרחמים

"וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר." (דברים ג, כג)

במדרש נאמר: אמר ר' חמא בר חנינא אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל שנאמר "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'" (תהילים כז') לימדונו חז"ל – אין מושג של יאוש בעולם כלל, אלא יתפלל שוב ושוב עד שתענה בקשתו.

וכן אמרו חז"ל, אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים, ויבקש ויתפלל לפני הקדוש ברוך הוא שיצילו ולא יאמר שאין לו כל תקוה להצילה.

ומי לנו כחזקיהו מלך יהודה, שהרי כך מצינו שנפל חזקיהו למשכב, ובא אליו ישעיהו לבקרו, וציווה עליו לעשות צוואה לביתו כי הוא עומד למות מן החולי הזה ולא יחיה לעולם הבא.

שאל אותו חזקיהו: מה פשעי ומה חטאתי שנגזרה עלי הגזרה הרעה הזאת.

אמר לו ישעיהו: מפני שלא השתדלת לישא אשה.

אמר לו חזקיהו: דע שראיתי ברוח הקודש שהבנים שעתידים לצאת ממני לא יהיו טובים. ואם אלד ילדים רעים מוטב שלא אשא אשה כלל.

אמר לו ישעיהו: מה לך להתעמק בנסתרות של הקדוש ברוך הוא, צריך לקיים את מה שמצווים, ובורא עולם מה שירצה יעשה.

אמר לו חזקיהו: תן לי בתך, ובזכות שנינו יצאו בנים טובים.

אמר לו ישעיהו: עכשיו מה שהיה היה, כבר נגזרה הגזרה ברקיע.

אמר לו חזקיהו: כלה נבואתך וצא. כך מקובלני מבית אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים. אף על פי שתפילה זו הנאמרת בשעה זו היא בלי כוונה, מכובד המחלה שהוא חולה בה, מכל מקום מוטב שיתפלל הוא עצמו ויבקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא שישלח לו רפואה שלמה מאשר יתפללו עליו אחרים בכונה שלמה. וזהו שאומר דוד המלך ע"ה בתהילים: קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. כלומר, הקדוש ברוך הוא קרוב למי שקורא אליו בכוונה בשעת צערו. ואף על פי שאין התפילה נאמרת בכוונה שלמה, שהרי הוא שרוי בצער גדול ובפורענות קשה, ובכל זאת קרוב ה' לקריאתו, ומצילו מן הצער שיש לו. ועוד אמר דוד המלך ע"ה מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה. היינו שהייתי שרוי במיצר קראתי אני עצמי אל ה' ולא סמכתי על תפילת אחרים, אף על פי שתפילתי לא היתה בכונה שלמה מרוב עוצר ויגון. והקדוש ברוך הוא לא זו בלבד שהצילני מן הצער, אלא אף נתן לי טובה מרובה.

וכך עמד חזקיהו המלך והתחיל להתפלל לפני ה' ממעמקי ליבו ואמר: רבונו של עולם, והרי שונמית לא עשתה אלא עליית קיר קטנה כשעבר שם אלישע הנביא, כדי שימצא מקום מוכן לו, ואתה החיית את בנה בגלל אותה זכות.

ועוד אמר: סבי אבא, שלמה המלך, שציפה את היכל הקודש כולו בכסף ובזהב בשעה שבנה את בית המקדש לכבודך, על אחת כמה וכמה שאתה צריך לזכור הזכות הזאת ולרפא אותי מחולי. וזכור שהתהלכתי לפניך בלב תמים, והתחיל לבכות לפני הקדוש ברוך הוא בדמעות שליש. ובאותה שעה נתקבלה תפילתו, והוסיף לו ה' על שנותיו עוד חמש עשרה שנים.

תפילה מעומק הלב מעוררת רחמי שמים כמו שמצינו במעשה הבא:

לפני כמאה וחמישים שנה, התגורר באירופה ר' ישעיה ברדקי זצ"ל, תלמידו של הגר"ח מוולוז'ין. חשקה נפשו לעלות לארץ ישראל והחליט להגר. אשתו עלתה לפניו ע"מ לארגן את הענינים, וכשהכל סודר הודיעה לו שיבוא.

ר' ישעיה עם בנו ובתו בני השבע והשמונה, החלו את המסע לארץ הקודש, עלו לספינה ע"מ להפליג בה כמה שבועות. שש עשרה נפשות מנתה ספינה זו, וכך הפליגו על מי מנוחות. לאחר כשבועיים החלה רוח סערה לנשוב, והספינה נזרקה בין הגלים שהחלו לעלות לגובה של כמה מטרים, ר' ישעיה הורה לילדיו להחזיק היטב, אך התכונן לגרוע ביותר. לא עברה שעה והספינה נבקעה לשנים… ר' ישעיה העלה על כתפיו את שני ילדיו והחל שוחה… כוחותיו אט אט אזלו, חלפה שעה תמימה וחש ר' ישעיה כי הגיעו מים עד נפש. אם אמשיך – כך הרהר, אצלול עם שני ילדי, אולם אם אטיל ילד אחד, ואת השני ארים על מרכז הגב אוכל להמשיך, אך – את מי אשליך ואת מי אציל ???

לפתע נזכר בגמרא (מסכת הוריות) שבהצלת נפשות יש דין קדימה כהן קודם ללוי, לוי לישראל ובן קודם לבת, כי הבן מחויב בתלמוד תורה. שמעה הבת את דברי אביה, וקבלה את גזר הדין, והחלה לומר שמע ישראל… האב האיץ בה למהר כי כוחותיו אפסו… הורידה הבת יד אחת לים והחלה להרפות את ידה השניה, והנה חשה כי גופה עומד לשקוע… – ואז פרצה בשאגה – אבא אבא רחם עלי! העיד ר' ישעיה כי זעקה כזו לא שמע מעודו, מיד נתמלא לבו גל של אהבה ורחמים כלפי בתו, ואף כי היה באפיסת כוחות העלה אותה חזרה על כתפו, ואמר כי ינסה עוד כמה קלומטרים לשחות.

כך המשיך ר' ישעיה בשחיה, כששאגת בתו אבא אבא נוסכת בו כוחות חדשים ומרעננים, עד שראה מרחוק נקודת אור – אות לחוף ים, סוף סוף לאחר מאמץ מרובה הגיעו לחוף הוא נפל תשוש כח וחסר אונים כשילדיו מנסים להשיב את נפשו. כשנרגע מעט הודתה לו בתו על שהצילה במסירות נפש – ענה לה אביה, לא אני שהצלתיך, זו היית את שהצלת את עצמך, – הגעתי למצב של כלות הכוחות, ובשאגתך אבא אבא! נסכת בי כוחות חדשים, כוחות שלא היו קיימים בי כלל…

הגיע ר' ישעיה לירושלים, וסיפר למכריו את כל אשר קרהו, ואמר : לא לשוא זימן לי הקב"ה סיפור טרגי שכזה, מסר גדול רצה בורא עולם ללמדנו, ישנו מצב שאין לנו זכויות, וממילא אין לו כביכול כוחות להושיענו, אך ע"י כח התפילה שאנו שואגים – שאגה אמיתית וחשים שנתונים אנו רק בידיו, מעוררים אצל הקב"ה געגועים, רחמים ואהבה, ואין הוא יכול לעמוד בפני קריאה זו, ומיד הוא מושיע אותנו.

נושא: פרשת ואתחנן