פרשת בלק – איזה כלי אתה?

"וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי." (כב, ה)

"מפני מה השרה הקדוש ברוך הוא שכינתו על גוי רשע? כדי שלא יהא פתחון פה לאומות לומר אילו היו לנו נביאים חזרנו למוטב. העמיד להם נביאים והם פרצו גדר העולם" (רש"י)

הגאון הצדיק רבי חיים יצחק חייקין (ראש ישיבת חכמי צרפת בעקסלבן), ביאר הענין על פי היסוד המבואר ב"נפש החיים" (ש"ד פ"ה), בפירוש דברי חכמינו ז"ל "יראת ה' היא אוצרו" (שבת ל.), כי לפי גודל אוצר היראה שהכין לו האדם, באותה מדה תוכל להכנס ולהשתמר בתוכו תבואת התורה. לפי זה ביאר גם מאמר הגמרא "אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה", היינו למי שיש בו חכמת היראה.

משל למה הדבר דומה?

לאשה שלימדה את שכנתה איך לבשל דבר מאכל מסויים, וזו עשתה כמצוותה, אלא שטעם התבשיל לא עלה יפה. חזרה אליה השכנה בטענה כי ודאי הסתירה ממנה משהו, שהרי עשתה ממש כפי הוראותיה ובכל זאת הקדיח התבשיל. שאלה אותה האשה, האם רחצת את הקדרה לפני השימוש? ענתה לה: אמנם לא רחצתי אבל עשיתי ככל אשר אמרת לי. נענתה המדריכה ואמרה: כאן טמון הסוד, כיון שלא ניקית את הכלי, הרי הלכלוך שבתוכו נתן טעם לפגם והוא שקלקל את התבשיל.

כמו כן, לבלעם ניתנו משמים אותם הכוחות שניתנו למשה רבינו, אלא שמשה הכין עצמו להיות כלי מוכשר לקבלת הקדושה, ואילו בלעם נשאר עם שלשת מידותיו הרעות, עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה, והם הם שהקדיחו את תבשילו… (משלחן גבוה).

נושא: פרשת בלק