פרשת תרומה – הקיום טמון בשותפות

וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים” (כה, י)

נצטווינו לעשות מקדש לה’, ופירטה התורה את הכלים אשר יש לעשות כפי שציוה הקדוש ברוך הוא את משה, וכך נאמר “ועשית שלחן עצי שטים”, “ועשית מנורת זהב טהור”, וכן לגבי כל הכלים, מלבד ארון הברית, שעליו לא נאמר “ועשית ארון”, אלא “ועשו ארון עצים שטים”, בלשון רבים.

והעניין הוא, משום שבארון הברית נמצאים לוחות הברית, ואמרו רבותינו, תורה לא תמצא לא בתגרים ולא בסוחרים, ולא כל המרבה בסחורה מחכים, אלא אבקשה את שאהבה נפשי, דהיינו התורה ועבודת ה’.

אבל ביקשתיו ולא מצאתיו, שהרי הסוחרים וכל הטרודים במלאכתם לא יוכלו לשים כל הגיונם בתורה, רק התלמידי חכמים אשר תורתם אומנותם, ושוקדים בתורה יומם ולילה, ומצד שני במה יתפרנסו? אם אין קמח אין תורה, ולכן צריך שתהיה שותפות בין בעלי בתים ותלמידי חכמים זה עם זה, דוגמת יששכר וזבולון, שמחזיקים בידם של תלמידי חכמים, ואז: הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, התלמיד חכם הוגה בתורת ה’ ובעל הבית מחזיק בו, ומבין שניהם יתקלס ויעלה שמו יתברך, ויקוים בהם הפסוק “עץ חיים היא למחזיקים בה”, ובין שניהם תתקיים התורה, לכן בארון נאמר “ועשו” ארון, לשון רבים, לרמוז שכולם חייבים בתורה, ויכולים כולם לעשות, זה בכיסו וזה בתורתו.

רק כאשר יש שותפות הדדית יש קיום לעולם. אם רוצים שלדבר יהיה קיום, צריך לעשות אותו בשותפות, כולם יחד, לא אדם בודד!

כאשר באו בני ישראל לדוד המלך ובקשו – אדוננו המלך זקוקים אנו לפרנסה, אמר להם לכו והתפרנסו זה מיזה. רק כך אפשר לחיות בהרמוניה ובאחוות אחים.

לכן כאשר רצו לבנות משכן, אז נצטוו ויקחו לי תרומה מאת כל איש… כולם שותפים.

מסופר על עשיר שלא נתן לשום אחד להשתתף בבנית בית הכנסת..

נר ה’ נשמת אדם… כל יהודי הוא בבחינת נר, אז כמה שנוסיף יהודים שותפים למצוה כך מוסיפים נרות ואורות.

כאשר יתרו בא למדבר אל משה וראה אותו עומד מבוקר.. נבול תיבול…

כך גם מצאנו אצל נדב ואביהוא בניו של אהרון שמתו ביום חנוכת המשכן. למה? התקרבות יתירה לה’ מתוך התבדלות והתנזרות מעם ישראל.

יעקב אבינו בצאתו מבאר שבע לחרן, נאמר ” ויפגע במקום.. אכן יש ה’ במקום הזה ואנכי לא ידעתי!

במדרש על שני אחים אחד נשוי ואחד רווק

בברכה אחרונה ברכת בורא נפשות…

נושא: