פרשת שמות – מעשה קטן עם השלכות גדולות

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה.” (שמות ג, ג)

במדרש נאמר: (שמות רבא ב. ו’) “רבי יוחנן אמר, חמש פסיעות פסע משה באותה שעה.

רבי שמעון בן לקיש אמר: הפך פניו והביט, שנאמר: וירא ה’ כי סר לראות”. כלומר, אילו היה אדיש למראה, אילו לא הפך פניו – אילו היה ממשיך בדרכו, לא היה קורה מאומה. משה רבינו היה ממשיך להיות רועה צאן, ישראל היו שוקעים בחמישים שערי טומאה, והסנה היה ממשיך לבעור…

רק סובב ראשו – והכל קרה:

ה’ נגלה אליו, שלחו לגאול את העם, לתת להם את התורה!

מי יודע כמה טובות מעותדות לנו, כמה כתרים נכונים עבורנו – אם רק נפסע חמש פסיעות, לאהלי התורה!

אם רק נסובב ראשינו לעבר האור!!! נסתכל אל האש הגדולה!!

כל אחד מכיר את אפקט האבן והשלולית.

אתה מיידה אבן למים, לכאורה פעולה קטנה וחסרת משמעות, בפועל, מייד עם היעלמותה של האבן במצולות השלולית, הולך ונוצר מעגל קטן על פני המים, שהולך ויוצר עוד מעגל אחד ועוד אחד, כך שלאחר שנעלמה האבן לחלוטין, עדיין האפקט שלה יוצר ריגושים הרחק מעבר למקום צניחתה ועד לגדות השלולית.

עזריה צרפתי הפך לשם דבר בעירו הדרומית הקטנה. הוא הגיע לכאן לפני פחות מחמש עשרה שנים, אך דומה היה לתושבי העיירה – אפילו לוותיקים מביניהם – שהבחורצ’יק הזה הוא אחד מוותיקי מייסדיה.

מה הוא עשה בעשור האחרון?

מה לא?

מיד עם בואו לעיירה קלט החתן הצעיר שיש מחסור בגן ילדים לציבור בעלי התשובה ההולך ונרקם. תוך פחות מחצי שנה, לאחר שרץ כאיילה שלוחה לכל משרד ירושלמי וגישש ומישש נהלים ותקנות אצל כל פקיד אפור ורדום, נוסד גן הילדים “אפיקי הנגב”, שהפך בתוך שנים ספורות לרשת גנים ברחבי השכונות.

נו, ואחרי שהורי בוגרי המכינה בגן הילדים אותתו על כוונתם להמשיך בחינוך הטהור בתלמוד תורה, נזעק שוב עזריה צרפתי אל הדגל, והתחיל במרץ רב לייסד תלמוד תורה. הוא לא בחל בשום אמצעי וכמו עסקן ותיק ומשופשף הוא קלט מהר מאוד את עוצמת ערלות לבם של ראשי העיר ופקידיה, והתחיל לעקוף אותם בצפצוף מהיר וחורק.

באישון לילה הוא הנחית קראוון דו-כיתתי, ריהט אותו טיפ-טופ, חיברו לרשת החשמל וערך סבב טלפוני בין ההורים: “תירגעו, יש תלמוד תורה”.

כשהגיעו פקחי העיריה עם הדו”חות וצווי ההריסה שעט צרפתי הנמרץ ללשכתו של ראש העיר להבהיר לו חד משמעית: “אם לא תזרז את הליך רשיונות הקמת הקראוון, ואם לא תקצה מיידית קרקע לבניית ת”ת, בתוך שנתיים תועף כמו טיל בליסטי מלשכתך, והשרביט יוענק לרעך הטוב ממך”.

הנחרצות והברק בעיניים של עזריה צרפתי עשו את שלהם. ראש העיר הבין שהצעיר הזה קרוץ מחומרים של מנהיג, ואם הוא לא מיישר אתו קו ומיד, הרי שבתוך שנתיים הוא יצטרך לעמוד בתור ללשכת העבודה כאחרון הפועלים הזוטרים. לא נעים.

עזריה צרפתי לא עצר באדום. מיד אחרי שנוסד הת”ת, הוא כבר בנה תשתית לישיבה קטנה. אחר כך יצר קשר עם משרד הרווחה והקים מוסד ייחודי לילדים פגועי מוח. זה לא הספיק לו. הקצב הבלתי נלאה שלו הריץ אותו לפגישה פוריה עם אחד מראשי ארגוני החסד הגדולים, ועזריה חנך בעירו סניף גדול ומרשים, שהעניק מאות חבילות מזון למשפחות נצרכות בעיר. הוא גם למד היטב את מלאכת השנורר בחינניות שובת לב.

למה להלאות אתכם, העשור פלוס של עזריה צרפתי בעיירה הדרומית היה מדהים בהיקף העשייה שלו. פשוט להתקנא, וקנאים – ברוך השם – לא חסרים.

בינתיים נולדו שישה זאטוטים, והעזר כנגדו מעולם לא רטנה על עומס עבודה. היא נתנה לגיבור שלה להמשיך ולכבוש שיאים ופסגות של תורה וחסד, כי הלוא הזמן קצר והמלאכה מרובה, בעל הבית דוחק, אבל עזריה צרפתי הוא פועל חרוץ, אותו לא צריך לדחוק, הוא דוחק רבים וטובים.

יום אחד הוא חזר הביתה עם חולשה אדירה מאוד לא אופיינית. הוא סחב אותה יומיים שלושה, עד שהתמוטט. האמבולנס הבהיל אותו לבית החולים סורוקה בבאר-שבע. אחרי בדיקות מקיפות יצא ד”ר אנדריי פוקסמן בפנים נפולות מן המחלקה, הושיב את עזריה ורעייתו אורית מולו ואמר את המשפט הנורא: “צר לי עזריה, אתה סובל מניוון שרירים…”

לא היה צריך להגיד יותר. עזריה קלט שבתוך שנים ספורות הוא עוזב לעולם שכולו טוב. בחושיו הבריאים הוא הבין עוד, שהקצב המופלא שלו היה קצב שמיימי של עשייה, כ-2,000 ילדים למדו במוסדותיו ועוד היד נטוייה.

“אורית, אינני מתרגש מן המחלה. יש בעל בית לעולם, הוא יודע מתי התחנה האחרונה שלי אבל העבודה עדיין רבה. אזרי כוחות רעייתי, צריך להקים בית ספר על יסודי לבנות, וישיבה גדולה לבנים, ואי”ה נייסד כאן בית תמחוי מכובד”.

אמר ועשה. למרות המחלה שהחלישה אותו מדי יום, עזריה צרפתי יישם את חלומותיו בזה אחר זה, כאחד הבריאים ממש.

שלושה ימים לפני פטירתו ישב לצדו רב העיר נחשון ארגמן ליטף את ידו באהבה גלויה ושאלו: “עזריה ידיד נפשי – איש אשכולות הפועל נצורות – מעולם לא סיפרת לי מה הניע אותך לחזור בתשובה ולקבל עול מלכות שמים”.

חיוך עדין בקע משפתיו היבשות של עזריה.

“ישבנו במסעדה חיפאית, כל ה”חברה הטובים”. הייתה שעת צהריים. שתינו בירות, אכלנו חמוצים, שרנו, שמחנו, בשיא הריקנות וקלות הראש. מול המסעדה ניצב חלון ראווה של חנות תועבה ובה תמונות מבחילות השם ירחם.

לפתע הגיע מעבר לרחוב אברך צעיר חבוש חליפה וכובע, הוא צעד נחוש לעבר צדו השני של הרחוב, אך כשהבחין בחלון הראווה המתועב, הוא הסיט ראשו ימינה, עצם עיניו בחוזקה, הפשיל את כובעו אל מתחת למצחו ושעט אל מעבר לצומת. כולם צחקו, כולם לגלגו, אבל אני הרגשתי שחץ נתקע לי בלב. חשבתי לעצמי, איך יתכן שבחור צעיר איננו מתפתה להציץ. אם הוא לא נכנע לתאווה הזו של ראיה אסורה, אז כנראה יש לו דברים חשובים וטובים שהוא מתאווה להם. הם הדברים שנותנים לו עוצמות בנפש להימנע מלחטוא בעיניו.

שלושה ימים התהפכתי על משכבי, משחזר את הסצינה של האברך המסיט ראשו, מפשיל כובעו, עוצם עיניו ונמלט מן התועבה. אחר כך הרמתי טלפון לישיבת “נתיבות תשובה”, שם למדתי תורה, וקיבלתי את כל התשובות. ואז התחלתי במירוץ שאתה מכיר – כבוד הרב – את תוצאותיו…”

מול אלפי תושבי העיירה, לאוזני האלמנה וששת היתומים נשא הרב ארגמן דברי הספד מרטיטי לבבות, על מסירות נפשו של עזריה ז”ל למען הכלל והפרט.

“עיננו רואות וידינו ממששות את פעליו ויצירותיו של עזריה היקר והצדיק שלנו… לפני שלושה ימים סיפר לי עזריה מה הניע אותו לחזור בתשובה, אל חיק אבותיו… אתם מבינים? אתם קולטים יקירי ואהובי תושבי העיר, אברך צעיר שעצם עיניו, הסיט ראשו והפיל כובעו על עיניו כדי לא לראות תמונות תועבה בחיפה לפני חמש עשרה שנים, גרם לעזריה לעשות תשובה שלמה. בואו ניקח אל לבנו, כיצד פעולה קטנה של קידוש השם, של צניעות, של שמירת העיניים שעושה יהודי כשר בינו לבין קונו, בונה עד אין סוף קניינים של תורה וחסד.

“… והאברך ההוא מחיפה אפילו לא יודע מה נבט וצמח מאותו רגע מופלא. והחי יתן אל לבו, בואו נעשה פעולות של קידוש ה’ למען עילוי נשמתו של הארי שבחבורה, עמוד התורה והחסד, עזריה, ונשמור את עינינו מראות ברע”. “כתבנו בספר זכיות”, אנו מבקשים מבורא עולם. מדובר באותן פעולות קטנות, שמשתלשל מהן, בלי כוונה, שפע עד אין קץ בזיכוי רבים ובקירוב רחוקים.

כבר דיברנו על אפקט האבן והשלולית.

“… ואם היו בני תורה עמלים בתורה לאמיתה, היו מצילים ילדים הרבה ואנשים הרבה מהרהורי עבירה, כפירה, וכיוצא בזה, בשפע קודשם בהשתפך רוח טהרה בעולם. ובסביבת בעל – תורה אמיתי הדבר ניכר לעינינו השפעה מרובה על אנשים הרבה, מה שכל השתדלות מעשית לא תשיגנה, וכמו – כן יש רשמים על הרחוקים שאין עין הרואה מרגשת בם לדקותם” (החזון אי”ש זצ”ל).

נושא: