פרשת יתרו – לשמוע ולזוז

מה שמועה שמע ובא?

וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה ה’ למשה ולישראל עמו

שמע, ויצא לדרך. לפגוש במשה, לשמוע ולהתרשם, להתגייר ולחסות תחת כנפי השכינה.

וחז”ל שאלו: “מה שמועה שמע ובא?”

בתלמוד מסכת זבחים וכן במכילתא מובאים שלוש דעות.

ר’ יהושע אומר מלחמת עמלק שמע.

ר”א המודעי אומר מתן תורה שמע [ובא].

ר”א אומר קריעת ים סוף שמע ובא.

ושאלת חז”ל צריכה ביאור: הלא הדברים כתובים מפורש בפסוק: “וישמע… את כל אשר עשה ה’ למשה ולישראל עמו”! כלומר שמע יתרו את כל הניסים שעשה ה’ לישראל עמו, א”כ מדוע שואלים מה שמועה שמע??

אבל השאלה אכן קשה ונוקבת: מה שמועה שמע – ובא?!

שהרי לא הוא בלבד שמע את כל אשר עשה ה’ למשה ולישראל, הלוא “שמעו עמים ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת”. הכל שמעו – ולא זזו ממקומם! אז מה אם כן התשובה?

אמנם כן, הוא שמע את אשר שמעו כולם. השאלה היא לא מה שומעים, אלא איך שומעים!

אחת הדעות בגמרא, שיתרו הגיע לאחר מתן תורה. וכך אמר רבי אליעזר המודעי: כשניתנה תורה לישראל, היה קולו של הקדוש ברוך הוא הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל מלכי הגויים אחזתן רעדה בהיכליהן. נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו: “מה קול ההמון אשר שמענו, שמא מבול בא לעולם?”

אמר להן: “כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם!”

אמרו לו: “מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של אש מביא!”

אמר להן: “כבר נשבע שאינו משחית כל בשר”.

אמרו לו: “ומה קול ההמון הזה ששמענו?”.

אמר להם: “חמדה טובה יש לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו, שהיתה גנוזה אצלו עוד קודם שנברא העולם, וביקש ליתנה לבניו. שנאמר: ה’ עוז לעמו יתן. זו התורה, שהיא מעוזן של ישראל”.

מיד פתחו כולם ואמרו: “ה’ יברך את עמו בשלום”.

הבא ונראה טפשותם של רשעים אלו, הבא ונראה מהי אטימות לב ורגש. כיון ששמעו קול ה’ בכח, קול ה’ בהדר, קול ה’ חוצב להבות אש, יחיל מדבר קדש – אחזום חיל ורעדה. מי יודע מה קורה, מי יודע מה עומד להתחולל. איזו שואה, איזו קטסטרופה. מבול של מים – מבול של אש – אסון נורא – מיד חופזים הם ורצים אל בלעם, אל הקוסם הכל-יודע, לטכס עצה, להמלט ולהנצל: “מה קול ההמון הזה אשר שמענו?”

ובלעם אומר: רבותי נא להירגע! זה שום דבר, אל תתרגשו! “בסך הכל” השכינה יורדת לארץ, “בסך הכל” ניתנת תורת אמת לעם הנצח. הבורא מודיע לנבראים מה רצונו מהם, עבור מה נבראו. מה נדרשים הם לעשות כדי לזכות בחיי אושר בעולם הזה, ובחיי נצח לעולם הבא, מורה דרך ונתיב. “ה’ עוז לעמו יתן”.

והאומות נרגעות, הגויים נושמים לרווחה: “אה, זהו? בסך הכל ניתנת תורה?! ה’ יברך את עמו בשלום – שישמחו עם התורה שלהם, עם השלימות שהם קונים”! והם שבים לבתיהם, בתחושה של “אזעקת שוא”…

כלום יש מי שמבין אטימות כזו? הבורא מתגלה לנבראים – לא מעניין אתכם לדעת מה הוא רוצה מהם, מה בפיו לומר?! כלום אינכם חפצים להמנות על עם ה’, להסתפח לנחלתו, לשמוע מה אמר, מה הודיע? לא, זה בכלל לא מדבר אליהם, ולא מעניין אותם!

כל עוד לא בא מבול – הם עסוקים בשלהם.

אבל כאשר המבול יבוא עליהם, חלילה, יהיה מאוחר מידי – על שהיה להם ללמוד, ולא למדו!

ומכל אומות העולם רק אחד שמע – ובא!

שמע על קריעת ים סוף, מלחמת עמלק.

שמע – והתרשם. התרשם – וידע שזו האמת. ידע – והפיק לקח. אם שם האמת – הריהו בא!

ויש לשאול מדוע עד כה לא מצא יתרו לנכון לבוא אלא רק לאחר ששמע את קריעת ים סוף ומלחמת עמלק כפי שהביא רש”י על הפסוק וישמע יתרו?

בפרקי דר’ אליעזר ובילקוט שמעוני מסופרת בהרחבה ההיסטוריה של משה רבנו מיום לידתו עד שליחותו לגאולת עם ישראל ממצרים.

בקיצורם של דברים כאשר משה ברח ממצרים אחר שהרג את המצרי שהיכה את היהודי, התגלגל לכוש ושם מלך ארבעים שנה ולאחר מכן הגיע לביתו של יתרו לאחר שהציל את בנותיו מיד הרועים על פי הבאר כידוע…..

נושא: