פרשת בא – ממתק לשבת – טיל החץ

תקופת הילדות קובעת את מסלול החיים

זמן הקרבת קרבן הפסח הוא “בין הערביים”. שעה זו נתפסת בעינינו כשעת דמדומים, אבל למעשה קרבן תמיד של בין הערביים זמנו בשש שעות ומחצה, כלומר מיד לאחר חצות היום, ותיכף לאחריו מקריבים את קרבן הפסח. ויש כאן לקח מאלף: אמת שהחמה עדיין בתוקפה והשמש במרום הרקיע. אבל כבר נעשה הצעד הראשון לקראת השקיעה והשמש נוטה למערב. כי לאחר הצעד הראשון בא השני והשלישי, והערב הנה בא…

משל למה הדבר דומה? לאניה השטה בלב ים. הקברניט יודע שאם יסע בכיוון מסויים לפי המצפן ויקפיד שלא לסטות מנתיבו יגיע לנמל, למחוז חפצו. הורה למלח לאחוז בהגה ולהקפיד על הנתיב, ופנה לנוח. כשחזר, מצא שמחט המצפן סוטה בשבריר המעלה. נרעש, ותבע במפגיע לדעת כמה זמן מהלכת הספינה בנתיב שגוי זה, כמה דקות סטתה מנתיבה!

המלח לא הבין על מה הרעש, מה הקצף והרוגז, וכי מה היא עשירית המעלה? הקברניט לא ידע נפשו מרוב זעם: איך לא תבין – סטיה קלה כחוט השערה אם תתמיד לאורך זמן תהיה לסטיה עצומה בהמשך הדרך. נחטיא את הנמל שהוא מחוז חפצנו, ועלולים אנו להגיע למדבר שממה!

ואכן, כל דרך תועה מתחילה בסטיה קלה, בלתי מורגשת כמעט. הצעד הראשון מקביל כמעט לדרך הישרה, השני מתרחק עוד מעט, והפער הולך ומתרחב עד לניתוק מוחלט ואבדן דרך!

בואו ונחזיק טובה לגדולי ישראל בכל דור ודור, “עיני העדה”, שבמבטם החד איבחנו צעדים שגויים, עמדו מיד על אחריתם, הזהירו מפניהם והשיבו לדרך הישר!

הדברים אמורים במישור הכללי, הציבורי, אך לא פחות במישור האישי והפרטי. ההורים הם “עיני העדה” של המשפחה, ומתפקידם לעמוד על המשמר, להנחות ולהדריך בדרך הישרה. “כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים”, אמר אדוננו דוד המלך עליו השלום. כחץ זה ביד הגיבור, כן נתון חינוכו של הנער בידי הוריו. כחץ זה, שהוא משתחרר ונשלח, כך יצא הנער לעולם הגדול, יפלס בו דרכו ויעפיל בנתיבו. וכחץ זה, שהגיבור קובע את כיוונו ומסלולו, כך חינוכם של ההורים קובע את עתיד בנם ובתם. כל זה ידוע משכבר.

אך מה רבה האחריות המוטלת על משלח החץ, ביודעו שכל סטיה זעירה בכיוון תרחיק מן המטרה! הן לא יוכל משגר החץ לטעון: “כיוונתי באופן כללי, אז מה. וכי אשם אני שהחץ פגע באדם במקום בצבי? הכיוון היה נכון, ודי בכך עבורי”… איש לא יקבל טענה זו, והוא יענש בכל חומר הדין!

על ההורים לדעת שדרך החיים של צאצאיהם נקבעת בתקופת הילדות והנעורים, בבית ובבית הספר ובחברה. וכל סטיה קלה, תוצאותיה מי ישורן! כמה עליהם להשגיח על האוירה בבית, על החינוך הנאות והחברה הראויה, כדי לרוות רוב נחת לדורות!

נושא: