"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה." (דברים כא, י)

"ולקחת לך לאשה. לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. שאם אין הקדוש ברוך הוא מתירה, ישאנה באסור." (רש"י)

אלכסנדר מוקדון לאחר ששב ממלחמותיו הקשות, התגאה בפני אריסטו על הצלחתו הגדולה במלחמה. אמר לו אריסטו, דע לך שהמלחמה הקשה עדיין לפניך, והיא מלחמת היצר, מלחמה שבה אתה נבדק אם מייחס אתה את נצחונותיך לעצמך, לכישורך ולכבודך ולא לכבודו יתברך, או שתדע שהטובות והרעות ממנו יתברך ואנחנו בידנו רק ההשתדלות.

מלחמת היצר מלחמה מערכתית גדולה ומכרעת היא, ואמר הכתוב "כי תצא למלחמה על אויביך", ולא "כי תלחם", בכדי לנטוע בתוכנו מידת האמונה שהניצחון במלחמות זה לא ביד האדם, ואילולא שהקדוש ברוך הוא מסייע אותנו, לא היינו מצליחים להכניע את יצרנו. וכפי שאנו אומרים בתפילה, "כי הוא מאש ואני בשר ודם ולא אוכל לו".

ובאמת אויבו הגדול ביותר והאמיתי ביותר של האדם הוא יצר הרע, וכמו שאומרת הגמרא "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו", ומשמע מכאן שבדרך הטבע חשש שהאדם יתייאש ולא ינסה להלחם עם היצר, על כן אמר הכתוב: "כי תצא למלחמה על אויבך" – כאשר רק תצא להילחם עם היצר, אזי מיד "ונתנו ה' אלהיך בידך" – מן השמים יסייעוך לנצחו, כיון שהבא ליטהר מסיעים בידו.

ובספר "שפתי כהן" (מגורי האר"י) ביאר: ידוע כי דרכו של היצה"ר לפתות את האדם רק לדבר שהוא עבירה ואיסור, אבל לא לדבר היתר, כמו שנאמר "מים גנובים ימתקו". וכפי שמסופר בירושלמי (יומא פ"ו ה"ד) ר' מנא הלך ביום כיפור לבקר את ר' חגי שהיה חלוש, א"ל ר' מנא שתה אם אתה רוצה, הניחו והלך לו, לאחר שעה חזר אליו א"ל מה עשית? ענה לו: משהתרת לי לשתות הלך לי הצמא, שאין יצה"ר תאב אלא דבר שהוא אסור לו. ואמרו חז"ל (ע"ז ג.) גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, ופירשו התוס' כי מי שמצווה, היצה"ר מפתהו ומסיתו שלא לקיים, אבל מי שאינו מצווה אין היצר מפתהו.

וכיון שידעה התורה שקשה איסור יפת תואר, אם הדבר היה אסור. לכן התחכמה התורה כביכול והתירה את האיסור, וזאת רק כדי להטעות את היצר שיראה שהוא דבר היתר, ועי"ז אדרבה יפתה אותם שלא ישאו אותה.

ולמרות זאת אם לא יוכל נגד יצרו ויחשוק בה לשאתה לאשה הרי שהתורה אינה מתעלמת מקושי זה לעמוד כנגד היצר, ועל כן, בהכירה את טבעו של האדם, אינה אומרת לצדיק זה כי עליו להתעלות ולהפיג את חשקו להוציא אשת יפת תואר זה מליבו, היא רק מביאה בפניו דרך שבעצם יש בכוחה לעמוד אל מול הקשיים, היא נותנת לו סדרה של מעשים המנוולים את אותה אשה בפניו, וזאת למען יוכל בסופו של דבר להתגבר על יצרו, ורק אם גם דברים הללו לא יעזרו כנגד יצרו התקיף, יוכל לשאתה כדת וכדין. ובעצם, עיקר הדבר ללמד לאדם, כי מלחמת היצר היא מלחמה גדולה וקשה, מלחמה שבעבור נצחונה מובטח לו שכרו בעולם שכולו טוב – עולם הנצח.

ולהמחיש דבר זה נביא את המעשה המובא בספר "קול חוצב" על הגאון הצדיק רבי שלום שבדרון זצ"ל:

אחד הבחורים שהשתתף בקביעות בשעורי הערב החל להיעדר יום, יומים, שלושה. ר' שלום החליט שמחובתו לאתר את הנער ולהשיבו לחיק אהבת התורה.

ר' שלום נקש על דלת בית הוריו והנער נראה בפתח. שיחה מרתקת התפתחה בין ר' שלום לתלמידו הצעיר. להלן קטעים מתוך שיחתם:

"שלום עליך יקירי. בימים האחרונים לא ראינו אותך – חששנו אולי נפלת למשכב, או שמא משהו אחר מציק לך…

מורי ורבי, לא, ב"ה אני מרגיש טוב, אני גם אוהב ללמוד גמרא, זו ההנאה האמיתית שלי, אלא שהשבוע אחסיר. בשבוע הבא אשוב לספסל הלמודים ביתר שאת.

מה קרה? מישהו חולה במשפחה?

לא, חלילה. יש לי סיבה צדדית שמונעת ממני להשתתף בשעור, אך כמו שכבר אמרתי אני מבטיח להשתתף בשקידה מיד עם סילוק הטרדה.

סתם מעניין, מה היא הטרדה שמצליחה להפריע לך דוקא באותה שעת ערב מוקדמת של השעור?

קשה לי לספר, אני מתבייש.

למה להתבייש? אתה יכול לספר אני לא אכעס עליך.

זה לא בשביל הרב…שבוע הבא אני אשוב לספסלי בית המדרש שהרב לא יהיה מודאג.

בסדר גמור. אבל תספר לי רק בקצרה. אם זה לא דבר אישי במיוחד, מה קורה בשבוע זה, ורק שבוע אחד ולא יותר. מעניין מאוד..

הבחור נכנע להפצרותיו של ר' שלום ונאות לספר:

השבוע מתקיים המשחק המרכזי ב"כדור – רגל" שעת המשחק חופפת לשעת השעור ואני, כמו שאני, לא מסוגל לוותר על רגעים אלו. אני "מכור" לכדור רגל, אני אוהב בכל ליבי את המשחק והשחקנים.

ר' שלום שמע את הדברים ושתק שתיקה קצרה. אחריה הרים עיניים אוהבות, עיניים שופעות סיעתא דשמיא, ואמר:

ידידי היקר. טוב שמעתי והבנתי. רק שמעניין אותי מהו סוד האושר במשחק הכדור. הייתי שמח מאוד לשמוע מקרוב על מהלך המשחק.

השיחה ביניהם גלשה לפסים ידידותיים, ר' שלום התיישב וביקש, באמת, לשמוע על משחק הכדור. התלמיד התיישב גם הוא והחל לספר בהנאה אישית.

התלמיד חש בנוח ליד ר' שלום החביב והדברים קלחו מפיו בפשטות:

"אם הרב רוצה אסביר לו" אמר בחיוך, "המשחק כמו שהוא מתחלק לשתי קבוצות ואם נרצה להגדיר את ההצלחה על רגל אחת נאמר – שמי שמבקיע את השער הוא המנצח המאושר. זאת אומרת, בצידי המגרש יש שער רחב ממדים ומי שבועט בכדור ומכניסו לשער הוא המנצח. הרגע שהכדור נכנס לשם – הוא הרגע הענק של המשחק".

הבחור סיים את דבריו ונכרה על פניו אשרה של התרגשות, הוא לא האמין שהוא ישב אי פעם ליד ר' שלום ויספר לו סיפורי "כדור רגל"…

ר' שלום העמיד פני תם כמי שאינו מבין כלל בכדור ושאל שאלה:

מה החכמה הגדולה להכניס כדור לתוך שער?! בוא עמי ואני אראה לך איך שאני בועט לתוך השער עשרים כדורים במהירות הבזק…

הבחור חייך: את העיקר שכחתי לספר לרב! ליד השער עומד שומר והוא משתדל למנוע, והחכמה היא להתגבר עליו ולהכניס את הכדור….

ואיך, באמת, מצליחים להתגבר עליו. שאל ר' שלום.

נו זו החכמה במשחק. ומי שמצליח הוא השמח והמאושר, הוא ה… זה הסיפוק הגדול של המשחק, של האוהדים ,של – כ ו ל ם.

"אני רוצה להבין" ביקש ר' שלום "השומר לא הולך לישון? הוא נמצא ליד השער עשרים וארבע שעות ביממה אוכל שם וישן שם?"

מה פתאום! צחק הנער, ודאי שהוא הולך לישון, הוא עומד שם רק בשעת המשחק, ואח"כ הוא שב לחיי היום יום.

"אם כך" שאל ר' שלום "אז מה הבעיה, נבוא בלילה כשהשומר הולך ונבקיע את השער ללא שום בעיה"…

הבחור הגביה את קולו: "דווקא משום כך, דווקא בגלל שהשומר מסתלק ואין קושי להכניס את הכדור, אין זו חכמה להכניס את הכדור. החכמה והגבורה היא רק בשעת הקושי, עומדים שם במגרש עוד נערים שמונעים להכניס את הכדור, ולמעשה, כל הקבוצה מונעת מנערי הקבוצה השניה להכניס את הכדור…"

ר' שלום נעמד על רגליו הביט על הבחור ואמר בקול: "ישמעו נא אזניך מה שפיך מדבר. האם לבוא לשיעור בשבוע הבא זו גבורה?! אתה הרי רוצה ללמוד ובשבוע הבא אין לך שום מניעה לבוא לשיעור, אם כך, החכמה היא לא גדולה במיוחד. החכמה הגדולה היא בשעה שיש מפריע שעומד בשערי בית המדרש ומונע את הכניסה, בשעה זו נקודת האושר – להבקיע את השער…"

"כן, כן, לפום צערא אגרא" תפס הבחור את עומק הדברים ומלמל בחכמה "אבל אני…"

"אל תפר את כללי המשחק. הכנס נא לשערי בית המדרש ברגע הקשה והמשמח" חייך ר' שלום וסייע בידו להיחלץ מהמאבק הפנימי.

ר' שלום הושיט לו יד לבבית ונפרד.

למחרת הוא הגיע לשיעור….


לא עליך המלאכה לגמור…..

כסף רב היה לפלוני העשיר אך מעולם לא ידע מה יעשה עם כספו, עד לאותו יום בו ראה את גורד השחקים הגדול ביותר, ובהבזק של רגע ידע כי כאן טמון סוד חייו, הוא יבנה בנין שיעפיל בגובהו על כל הבניינים הקיימים, ובזאת ישבור את כל השיאים.

ואכן ממחשבה למעשה, לא ארכו הימים ולאחר מאמצים מרובים וכסף רב שהושקע נראה עומד לתפארה הבניין הגדול בתבל, משתרע על שטח של דונמים רבים ומרקיע בגובהו האין סופי, ארבע מאות קומות גובהו, פלא הנדסי מדרגה ראשונה.

ובעיתונים ובכלי התקשורת דווח כי בעל הבית השתגע, מכריז הוא על פרס בסך חמישה מליון דולרים לכל מי שיצליח להעפיל במדרגות עד לראש הבניין.

ביום המיועד אלפים צבאו על פתח הבניין ולפי תור החלו עולים בזה אחר זה, קומה ועוד קומה, פסיעה אחר פסיעה, הכוחות כלים, ובשארית כוחותיהם מטפסים האנשים, זה כבר הגיע לקומה הארבעים וכלו כוחותיו, האחר הצליח להעפיל עד לקומה החמישים וכמעט פרחה נשמתו, היותר חזקים הגיעו עד לקומה השבעים, ואף היה אדם אחד שהצליח להגיע עד לקומה התשעים ושמונה אך כשל, כוחותיו לא עמדו לו והוא התמוטט.

בין האנשים עומד לו איש מסכן ועני, ועושה הוא חשבון לעצמו, הן בין כך ובין כך חשוב כמת אני, ומה לי אם אמות מרעב או מאפיסת כוחות, וכך מטפס הוא ועולה קומה אחר קומה, ראשו סחרחר, בטנו צבה, ליבו דופק, אולם הוא בשלו אני אעלה ויהי מה, לא איסוג, מטפס ומטפס הוא, וכבר הגיע לקומה החמישים, ממשיך ומטפס הוא במאמצים בלתי רגילים, והנה כבר הגיע הוא לקומה התשעים, ממשיך עוד, וכבר הוא שובר שיא ומגיע הוא לקומה התשעים ותשע… ואין לו עוד נשמה באפו, ובכוחות אחרונים מטפס הוא ועולה מדרגה אחר מדרגה אל הקומה המאה, ו…צונח הוא באפיסת כוחות, ולפתע אורו עיניו, רואה הוא למולו כפתור בוהק ועליו כתוב "לא עליך המלאכה לגמור – מעלית ישירה לקומה ארבע מאות" עד כאן המשל.

והנמשל – עומדים אנו בחודש אלול העבודה רבה, כל אחד צריך להשתנות, ולשנות את דרכיו, ולתקן את מעשיו, אלא שכאן מגיע היצר הרע ומנסה לשבור את האדם, איך תוכל לעשות את מה שנדרש ממך, זה לא בכוחות שלך.

אבל כבר נאמר "פתחו לי פתה כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם", הקדוש ברוך הוא לא דורש מאיתנו לעשות את כל העבודה לבד, אלא נעשה מה שאנו יכולים כמו אותו אחד שעשה מאמץ עד הקומה המאה, ואני יעזור לכם להמשיך הלאה. "כי תצא למלחמה על אויבך", אם רק תצא למלחמה, תעשה מעשה מסוים, השתדלות, אז "ונתנו ה' אלוקיך בידך" הקדוש ברוך הוא כבר יתן אותו בידך!