"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ." (דברים כא, י)

האויב הגדול והמסוכן ביותר לאדם, אומר ה"חפץ חיים", הוא היצר הרע. חז"ל למדונו שנגד אויב זה יש צורך לנהל מלחמה מתמדת ללא היסח הדעת – לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע" (ברכות ה.). וברש"י שם: "ירגיז יצר טוב -שיעשה מלחמה עם יצר הרע".

ואפשר להסביר על פי משל: אחד השותפים בעסק, בדק ומצא ששותפו גונב מן העסק, אם אין הוא מודרך על ידי השכל, הוא אומר בלבו: מה שעבר – אין להחזיר, הרי הוא לא יחזיר לי אף פרוטה אחת. אם כן, מה בצע כי אתקוטט עמו? אבל מי שנוהג בצורה שקולה והגיונית, יודע כי אם לא יתקוטט עמו כעת ולא יוכיחנו על פניו על גניבותיו, הרי הלה ימשיך לגנוב יותר ויותר.

או מקרה אחר: שותף מבחין ששותפו נותן לו כספים יותר מאשר הרווחים מחייבים. השותף ההוא עושה זאת כדי לסנוור את עיניו של שותפו, לבל יראה שהוא נוטל לעצמו פי כמה. אם חכם הוא אותו שותף, יימנע מלקחת משותפו אפילו פרוטה אחת יותר ממה שמגיע לו, כדי שלא להמציא לשותפו הגנב כסות עינים.

גם במלחמת האדם עם יצרו יש להתנהג כן. כי אם יעשה האדם חשבון נפשו יום – יום, ימצא כי בכל יום הלכו ונתבזבזו אצלו כמה שעות להבל ולריק, וכמה ברכות בירך שלא בכוונה. אם לא ישים לבו ויתמרמר על כך ויחזור בתשובה, אלא יאמר: מה שעבר – הרי כבר עבר ואין להשיב, בסופו של דבר, יפול גם מחר ובימים שאחרי כן ברשת היצר.

ולפעמים מזמן היצר לאדם כמה מצוות בבת אחת, כדי שיהא נדמה לו כי הוא צדיק בלא חטא, ולא ידקדק אחרי מעשי היצר. לכן הזהירו חז"ל ואמרו: "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע"; כלומר, יאמר לעצמו: "מה לך נרדם, מדוע אתה שאנן ושליו בפני היצר הרע?" אסור להניחו ללא השגחה, אלא יתקוטט עם היצר גם על מה שעבר ולהשגיח על עצמו שלא ליפול ברשתו לעתיד.

מלחמה פנימית זו מתנהלת בכל רגע בתוך האדם בין השאיפות הרוחנית של נשמתו לבין הדרישות הגופניות של גופו, והתורה מבטיחה לנו כי אם האדם יחליט להציב לו כמטרה את עליונות הרוח על הגשם ויצא למלחמה עצמית על כך, הרי שבסייעתא דשמיא מובטח לו הניצחון של יצר הטוב על יצר הרע, כדברי הפסוק, "ונתנו ה' אלהיך בידיך ושבית שביו".

סוד ההצלחה לנצחון היצר הוא: "דבקות במטרה"! ולא ישים לבו לשום דבר המסיט ומדיח אותו לסטות מהחלטתו! וישים לנגד עיניו תמיד את הפסוק "שויתי ה' לנגדי תמיד".

משל למה הדבר דומה: מעשה בתזמורת פילהרמונית גדולה של נגנים ששמם יצא למרחוק שהוזמנו לנגן ברחבי תבל. והנה באחת מההפלגות בדרכם להופעה במדינה מעבר לים, החלה סערה גדולה בלב ים, יעלו שמים ירדו תהומות והאוניה היטלטלה מצד לצד וחישבה להישבר, כל מאמצי המלחים לייצב את האוניה לא צלחו, והאונייה נבקעה לשניים וכל נוסעיה צללו כעופרת במים אדירים. אחד מהם לא נותר מלבד כנר הפילהרמונית, שהיה בעל כושר גופני, והצליח בשארית כוחותיו לשרוד ולהגיע לאי בודד עם הכינור על גבו. ישב הכנר לפוש קמעא באי שהיה רחוק ממקום ישוב. לקראת לילה, הכין לעצמו מקום ללון, אולם מפחד חיות רעות לא יכל להירדם, והנה כחצות הליל, רואה הכנר מולו שתי עיניים נוצצות ובורקות, במבט חודר ראה הכנר כי מולו עומד נמר מסוכן שבכל רגע עומד לזנק עליו לטרפו. לא ידע הכנר מה לעשות, ובצר לו לקח את כינורו והחל מנגן מנגינות מלאות רגש ועצב טרם יעלה לגנזי מרומים, אך ראה זה פלא, לשמע נעימות אלו נותר הנמר כמסומר על מקומו, ולאחר מספר דקות הסתובב והלך לו. שמח הכנר והחל לנשק את כינורו שהצילו ממוות. כך קרה גם בלילה השני, בחצות הלילה הגיח אריה מסוכן ומאיים, מיד נטל הכנר את כינורו והחל שוב מנגן את נעימותיו העצבות בעלות הרגש הממיסות כל שומע. האזין האריה למנגינותיו של הנגן ברטט, דמעה זלגה לו בזווית עינו, ואף הוא כקודמו פנה והלך לו חזרה מבלי לפגוע בכנר, וכך חזרה תופעה זו מידי לילה, כשהגיעה חיה רעה לטרפו, ניגן הכנר את נעימותיו והחיות פרשו להם לדרכם.

לאחר כשבועיים, הגיח דוב גדול לטרפו, מיודענו לא התרגש כלל וכלל, וכדרכו בקודש נטל את כינורו והחל מנגן, אך לרוע מזלו, הדוב לא שת לבו לנגינותיו של הכנר עט עליו ולאחר דקות ספורות לא נותר אלא הכינור!

שתי ציפורים שישבו להם על העץ אמרו זו לזו, ידענו כי כשיגיע הדוב החרש, הכינור כבר לא יעזור"!

המורם מהם: כדי להצליח צריך פעמים להיות "חרש"!, לא לשמוע שום דבר, אלא לדבוק במטרה, ושום נעימה מכל סוג לא תניא אותנו לסטות מהמטרה.

זהו סוד ההצלחה גם במלחמה היום יומית עם היצר, עלינו לקבל על עצמנו לנצחו בכל מחיר, לא להביט לשום צד, ימין ושמאל תפרוצי ואת ה' תעריצי!