"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה." (דברים יא, כו)

מדוע נאמר "ברכה וקללה" כאחד, ולא "ברכה או קללה"?

אמר ר' זירא "הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא" (ביצה טז ע"א). פירוש: אלו הבבלים הטיפשים שאוכלים לחם בלחם!

כוונת הדברים על אותם אנשים שמחזור חייהם ותכליתם הוא אוכל! עובד הוא כדי שיהיה לו אוכל, ואוכל הוא כדי שיהיה לו כוח לעבוד! וחוזר חלילה, נמצא שכל מהותו ותכליתו של אדם זה, הוא – אוכל!

שונה הוא האדם שמנהל את כל אורחותיו עפ"י דרך התורה, וכל מעייניו נתונים לעבודת ה'. וגם הדברים של העוה"ז שהוא נאלץ להתעסק בהם, עושה אותם כאמצעי, איך להשיג את עבודת ה', כגון לצורך פרנסה, איך לכלכל את בניו ובני ביתו לעבודת ה', כדי שיוכל לממן את חינוכם הטהור במקומות הראויים. וכל הזדמנות המזדמנת לו הוא מנצל אותה להיות בבית מדרש ובשיעורי תורה. אדם זה מעלתו גדולה עד למאד. כי השכר הנזקף לזכותו, הוא לא רק על אותם מצוות שסיגל לעצמו במעשיו הטובים, אלא שלאדם זה נותנים לו שכרו מושלם גם על זמן עבודתו והתעסקותו הגשמית. וסופרים לו את זמן עבודתו והגותו בתורת ה' מחד, ומצד שני מוסיפים ליתן לו בחלקו גם את החלק של זמן התעסקותו בענייני העוה"ז. וגם זמן של אכילה שתייה ושינה עולה לו לחשבון גדול. וזה נכלל ונחשב כעבודת ה'. כי יש לו חשבון גדול נוסף שגם כל ענייני העוה"ז שהוצרך לעשותם לצורך מחייתו וכדומה, גם דברים אלה נחשבים לו לזכויות ומקבל עליהם שכר כעושה מצוה.

לעומת זאת, מי שרודף אחרי ההבל של העוה"ז, ועובר על רצון בוראו, הוא נענש בכפליים, גם על עצם העבירות, וגם על מה שעשה בעוה"ז בדברי הרשות וכל ההנאות נזקפים לו לחובה, כי ניצל אותם לרעה.

וכך יש לרמוז בדברי הפסוק "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה": דהיינו הברכה והקללה הם אותם ההנאות והמעשים שהאדם נאלץ לעשותם לצורך מחייתו וקיומו עלי אדמות, באכילה ושתייה ועסקיו, אך שזה יכול ליהפך לקללה או לברכה. וזה תלוי בעושה: אם כוונת עשייתו היא כדי לעשות רצון ה' אזי זו ברכה, ומקבל עליהם שכר כעושה מצוה. וזהו "את הברכה אשר תשמעון אל מצוות ה'" כי בזה נהפכה לו לברכה כאילו עשה מצוות. – אך מצד שני, אם לא עושים רצון ה', אז נענשים על אותם מעשים של אכילה ושתייה בענייני העוה"ז וזהו "והקללה אם לא תשמעו". ולכך נאמר בלשון הפסוק "ברכה וקללה" ולא אמר "ברכה או קללה". (אפיקי מים).

להבנת העניין, ולמען נחכם ליראה את ה' וללכת בדרכיו, נביא משל נפלא, אשר כתב בעל ה"פלא יועץ": שני אנשים, האחד צדיק והשני רשע, הובאו לפני כסא המשפט בבית דין של מעלה, והם רואים מלאכים צחורים וזוהרים ומבהיקים מזיו אורם, לעומתם הם רואים בפחד ובחלחלה, בחבורות של מלאכי חבלה, מלאי עיניים ומעבירי צמרמורות, ואוי לו למי שנתקל בהם. – והנה יצא הכרוז המכריז שפלוני הצדיק ייכנס למשפט ראשונה. עמד הצדיק ובצעדים מהוססים צעד לעבר "כסא המשפט". – והרשע עומד מרחוק ושם אוזנו כאפרכסת, כדי לשמוע את השאלות שישאל חברו בבית דין של מעלה.

והנה הוא שומע, איך שחברו נשאל על כל פרט ופרט מחייו, לא נשכח אחד, ואין שכחה לפניו יתברך: איך למד ומה למד וכמה למד, דברים שבינו לבין קונו, פרטים ופרטי פרטים שבינו לבין חבריו, ובין איש לאשתו, הכל מכל כל, עד לפרט האחרון, אחת מהם לא נעדרה. – והרשע בשומעו על עומק הדין רעדה ופחד אחזתו ושיניו משתקשקין בקרבו וארכבותיו דא לדא נקשן, ואימה יתירה נפלה עליו. כי הוא יודע, שאם ישאלו אותו את אותם השאלות, אין לו כל מענה, והוא ערום ועריה ללא תורה ויראה, ומה יענה לעת פקודה.

אך הנה התעורר בו זיק של תקוה, ואשליה נעימה פעמה בו, ושלא כצעקתה: כי שמע את הפסק דין של הצדיק שיצא נקי וזך במשפטו, ונתנו לו שכרו מושלם על מעשיו הטובים, על תורתו ועבודתו ורבים היו. אך בנוסף לאותו שכר, שמע איך שיצא הכרוז, לתת לו שכר שלם ומושלם, גם על זמן אכילתו ושתייתו ועל זמן השינה ועל זמן העבודה, ועל טיוליו והנאותיו. – ובזה חזרה רוחו של הרשע לקרבו, כי אם הצדיק אשר בשרו כחוש, דל ורזה, ולא אכל מטעמים ולא שתה משמנים ודברים מיוחדים, והסתפק במים במשורה ובלחם עוני, וכן לא הוציא זמן רב על תפנוקים. ואם הוא קיבל על כך שכר כה גדול, אזי כ"ש הוא אשר בשרו שמן עד למאד, והוא אכל לשובע נפשו ומלא כרסו מעדנים, ואכל ושמן ודשן וגם משינה לא חסך עצמו, ויש באמתחתו הרבה צידה לדרך, כי מילא אסמיו בר תירוש ויצהר, ועל כך שכר רב צפוי לו, כך חשב בדעתו המשובשת. וכך נרגעה רוחו עליו, וציפה ברגיעה ובשלווה לעת המשפט.

והנה יצא הכרוז מבית דין של מעלה, שפלוני אלמוני נקרא לכס המשפט, לתת דו"ח על מעשיו בעוה"ז. ומיד קם בבטחה וניגש למקום שנקרא לעמוד בו. וכשנשאל על אותם השאלות שנשאל חברו, לא היה כל מענה בפיו, כי הוא בא ערום ועריה ללא תורה וללא מצוות ומעשים טובים. – ומיד נחרץ גזר דינו לעונש קשה ומר אשר לשמעו תצלנה אוזניים, ומלאכי חבלה הקיפוהו להוליכו למקום ענישתו, לשאול תחתית לשבעת מדורי גיהינום. ומיד נפלו פניו, ובקול צורח זעם וצעק על מר גורלו, וצעק צעקה גדולה ומרה. וכמתלונן על הפסק דין.

וכך אמר: האם גם בעולם האמת אין צדק? ומדוע הופלה לרעה לעומת רעהו, ואף אמנם שהוא מודע לכך שאין מעשיו ומצוותיו משתווים לאותו צדיק, אך במו אוזניו שמע, איך שבשמים שילמו לחברו שכר רב עד למאוד, גם עבור אכילתו ושתייתו ושאר צורכי העוה"ז, ובזה הלא הוא עלה על חברו בכפל כפליים, ומדוע לא שולם לו שכרו על כך. וכך הלך והתמרמר על הדין שכביכול לא נעשה בצדק הראוי כפי דעתו המשובשת.

בשמוע בי"ד של מעלה את תלונתו, מיד נתנו לו רוח תחיה, ונעמד על רגליו כעודו חי, והורידו אותו שוב לזה העולם. בהיותו משוטט בחוצות קריה הגיע ליד אחד השדות, ושם ראה איך שאחד האיכרים לוקח כלי מלא זרעוני תבואה, ומערב אותם בעפר ועובר בין התלמים וזורע את התבואה, ביחד עם העפר הדבוק בה, דבר זה עורר בו תמיהה ומיד שאל את האיכר, מדוע אתה עושה כך לערבב עפר על הזירעונים? השיב לו האיכר, שדבר זה נעשה בכוונה תחילה, כי אם יזרעו רק את הזרעים לבדם, אזי עלולים להיות מפוזרים ע"י הרוח, שהיתה מפזרת אותם לארבע רוחות השמים, ולכן מערבבים אותם עם העפר, כדי שיכביד על הזרעים ולא יוכלו להתפזר אנה ואנה.

וכך המשיך לשוטט. ושוב ראה איכר אחד שזורע, וכשהתקרב אליו ראה דבר משונה, כי אותו האיכר, זורע אך ורק עפר ומוץ בלי תבואה. ומיד התמלא עליו בצחוק גדול ואמר לו: הוי שוטה שבעולם, התדמה בדעתך המשובשת, כי עפר לבדו ראוי לזריעה, והאם מעפר יצא פרי תבואה?, אמנם יש צורך לערב מעט עפר בתבואה כדי להכביד על הזרעים שלא יתפזרו, אך עפר לבדו, מאן דכר שמיה, כי ללא זרעים אין מה שיצמח.

וכאשר כילה את דבריו, העלו אותו חזרה לבי"ד של מעלה, וטפחו לו על פניו, איך העז להטיל דופי בדינו הצדק של היושב מרום, ואיך העיז להעלות מחשבת פיגול על דין שמים, שהרי זה עתה הוא בעצמו דן דין דומה וחרץ דין כדין שמים. וכך אמרו לו: "זכור תזכור איך שלעגת לאותו איכר אשר זרע עפר ללא תבואה. – לאותו איכר אתה דומה, וכי איך עלה על דעתך, שיתנו לך שכר על חיי ההבל אשר עשית בזה העולם, וכי לכך ניתנה לך נשמה יקרה הגנוזה מתחת לכיסא הכבוד, כדי לטנף אותה בחיי ההוללות והתאוות אשר היית שקוע בהם, ולכן לא רק שלא תקבל על כך שכר אלא ענוש תיענש עליהם. לא כן חברך הצדיק, אשר עשה את רצון קונו באמת ובתמים, ושקע ושקד על תלמודו, ועשה תורתו קבע. וכדי שיוכל לעבוד את בוראו הוא גם נזקק לדברים הכרחיים שהגוף דורש אותם, כגון אכילה ושתיה וכו', דבר זה הכרחי הוא לצורך עבודת ה', ולכן לא פלא הוא הדבר שקיבל שכרו מושלם גם על אכילה ושתיה וכדומה.