"וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ." (ז, כו)

הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב היה אומר: המכניס גאוה אל תוך לבו עובר ב"לא תעשה" של "ולא תביא תועבה אל ביתך". שהרי אין לך תועבה מתועבת הגאוה, ומקרא מלא הוא (משלי טז'. ה'): "תועבת ה' כל גבה לב". והלא דברים קל וחומר: ומה המכניס גאוה לתוך ביתו כך, המכניס גאוה לתוך לבו, על אחת כמה וכמה.

ומעשה באברך אחד שבא אצל רבו ונפשו בבקשתו, שיתן לו עצה איך וכיצד להלחם במדת הגאוה.

שאלה גדולה שאלת בני – אמר לו הרב – שב והמתן עד שיכנסו גדולי מעשה.

משישב והמתין נכנס אדם אחד ושטח בקשתו לפני הרב: בת יש לו להשיאה, הגיע זמן החתונה עם בחור הגון בן טובים, אך אין בידו צרכי החתונה שיעלו לפחות כמה מאות זהובים. פנה הרב לאברך הממתין: תן נא למסכן זה שלש מאות זהובים, ילך וישיא את בתו בשעה טובה ומוצלחת. עני אני – השיב האברך – אין בידי פרוטה שחוקה.

לאחר שעה מועטת נכנס נבהל ונדחף ה"מורה הוראה" שבעיר. שאלה חמורה באה לפניו. דין קשה מאד שאין בידו לפותרו. רצוני לשמוע חוות דעת קדשו של רבינו. שאל בני שאלתך – אמר לו הרב – מהאברך היושב אתנו כאן. רבי – התנצל האברך כמבוייש – עדיין לא מלאתי כרסי בש"ס ובפוסקים ואין בידי להורות בשאלה כה חמורה.

שוב עברה שעה קלה, נדחק ונכנס אחד מן הסוחרים הגדולים, רבינו – אומר הסוחר – נסתבכתי בדין ודברים על דבר עסק גדול שהיה לי עם פריץ פלוני ואינני מוצא ידי ורגלי, אנא ילמדני נא עצה ותושיה איך להיחלץ מן המיצר. פנה נא – אמר לו הרב לסוחר הנבוך – לאברך זה היושב עמנו, שהוא יעזור לך בעצה טובה. אני – נאנח וגונח האברך – אינני בקי ביותר בהוויות העולם ולא נהירים לי שבילי המסחר.

אותה שעה נתן הרב עיניו באותו אברך, פתח ואמר לו: אברך, אברך, מי שאינו לא בעושר ולא בדרך ארץ, לא תורה ולא סחורה, צריך הוא עצה כנגד הגאוה? אתמהה? מלך אביון, במה יתגאה?…


מסופר על הגאון רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל, שלאחר שהקים את ישיבתו הגדולה, הוא השיג עבור הבחורים חדרים נאים ומרווחים. היו אנשים שהעירו לו, כי הדבר עלול להחדיר בבחורים רוח גאוה.

השיב להם רבי חיים, אספר לכם מעשה שקרה עמי:

פעם הייתי בעיירה קטנה והלכתי ביום ששי למרחץ. כאשר רציתי לחלוץ את מגפי, בא שומר המרחץ לעזור לי לחלוץ כדי שיוכל להרויח כמה פרוטות. הלה משך במגפי בכל כוחו, אמרתי לו בניחותא: אצלנו בוולוז'ין חולצים לאט לאט…. מיד התקצף הבלן והרים את המגריפה להכות אותי באומרו: איך הינך מעיז, ללמדני, הרי בכל העולם אין איש מומחה שיחלוץ מגפים יותר טוב ממני.

תראו נא ידידי – סיים ר' חיים – כי גם איש זה שמלאכתו חליצת נעלים ומתגורר בבית המרחץ לשומרו, גם הוא עלול להתגאות, ולאו דוקא אדם שגר בחדר מרווח. הוי אומר: כל דבר עלול להביא את האדם לידי גאוה, והדרך להמלט ממנה היא אך ורק על ידי תיקון המדות.