פרשת ואתחנן – עבודת השם אמיתית

"וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר." (דברים ג, כג)

בגמרא (סוטה יד) מובא: "מפני מה נתאוה משה ליכנס לארץ ישראל, וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה, הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי. אמר לו הקב"ה: כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר, מעלה אני עליך כאילו עשיתם, שנאמר (ישעיהו נג) לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ…וגו'".

משה רבנו ע"ה קודש קודשים, כל התורה נקראת על שמו, זכרו "תורת משה עבדי", וכל ימיו חי במצוות ובמעשים טובים, ובכל זאת היה בתחושה כי לא הגיע לשלמות, וכי עדיין חסר הוא במצוות נוספות מסוימות. והם המצוות התלויות בארץ ישראל, ומגודל תשוקתו לקיימן מתחנן הוא לפני הקב"ה שיביא אותו אל הארץ הטובה.

מסופר על הגר"א מווילנא זצ"ל שבכה לפני פטירתו ואמר שהוא מוכן לתת את כל חלקו בעולם הבא תמורת שעה נוספת של חיים בעולם הזה: היתכן עד כדי כך?

והשיב: הלא משנה מפורשת היא "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא". שעל ידי השקעה של שקלים מעטים ניתן לקיים מצוה חשובה דוגמת מצות ציצית, שעל ידה ניתן להגיע למדרגות עליונות לקבלת פני שכינה. אז אם וכאשר מנצלים כל רגע בעולם הזה בתשובה ומעשים טובים אזי כדברי התנא: יפה שעה אחת בעולם הזה מכל חיי עולם הבא.

אך אם עיקר אצל האדם זה הנאות ותשוקות חומריים, וכל מהותו זה הנאות העולם הזה, כדרך הרשעים האומרים אכול ושתו היום, כי מות נמות מחר, הרי זה אדם שאיבד את תכליתו עלי אדמות.

וכך נאמר באיוב (יט. כו'): "וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ", על ידי שאדם יתבונן בעצמו יגלה ויראה את האלוקים אשר בראו. חוסר התבוננות האדם ולוּ בעצמו מביאה אותו לחיסרון הגדול של אי ידיעה והכרה בבוראו, וכן אמר דוד המלך ע"ה בתהילים (לד. ט') "טעמו וראו כי טוב ה'".

הגר"י אברמסקי זצ"ל היה מרבה לספר על חייו בגלות ובסיביר. פעם סיפר שתנאי החיים בסיביר ועבודות הפרך שהוטלו על הנמצאים שם היו מרים ממוות. כאשר היה קם בבוקר ואומר "מודה אני" היה מהרהר לעצמו: "איזה יום מצפה לי? יום של מכות וביזיונות ואילו היה באפשרותי לכל הפחות ללמוד ניחא ואם כן למה אני אומר מודה אני? ואם בכל זאת אומר אני "מודה אני לפניך", אזי עבור אמירה זאת לבד שווה לי יום נוסף של חיים, עבור האמונה שלי בך רבונו של עולם.

לכן ישתדל אדם באשר הוא לראות את הקדוש ברוך הוא בכל צעד ושעל, להאמין בו, וללכת בדרכיו ולדבקה בו. להוסיף מהחול על הקודש, ולקיים עוד ועוד מצוות, ותמיד יחוש לנצל את הזמן בבחינת 'כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן', וכבר אמרו חז"ל במסכת עירובין (נד ע"א) "א"ל שמואל לרב יהודה שיננא חטוף ואכול חטוף ואישתי דעלמא דאזלינן מיניה כהלולא דמי". העולם הזה דומה לחתונה, חטוף ואכול חטוף ושתה, שאם תתמהמה לא ישאר עבורך כלום!

ואמרו רבותינו הקדושים: "אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר בריה ובריה", שכר מצוה מצוה, ושכר עבירה עבירה, ונאמן הקדוש ברוך הוא לשלם לאיש איש כפעולו הן לטוב והן לרע.

משל למה הדבר דומה: למלך חשוב שהוזמן להגיע למדינה אחרת לארוחת צהרים בארמון של שייח ערבי. בסעודה זו אמורים להשתתף עוד כמה מלכים של מדינות שכנות לדון על עניינים אזוריים שונים.

אמר המלך לשומרו האישי שיתכונן כי מחר בבוקר עליו להצטרף אליו לנסיעה.

למלך הנ"ל היו כמה אויבים מסוכנים מאוד שחיפשו כל דרך לפגוע בו, ולכן בחר המלך את שומרו האישי שהיה איש מלחמה מוצלח וחזק, בעל יכולת שמירה מקצועית מהטובים במדינה. השומר ליווה את המלך שנים רבות ושמר על שלומו על הצד הטוב ביותר, פעמים רבות הצליח לסכל ניסיונות פגיעה במלכו, עד כדי שהוא עצמו לא אחת ניפגע בעת מילוי תפקידו.

למלך ולשומרו האישי היתה מערכת יחסים קרובה מאוד וטובה עד כדי שהיו תלויים אחד בשני, והשומר ראש של המלך היה ממש כמו הצל שלו.

בלילה שלפני הנסיעה נכנס המלך לחדרו לישון, ושומרו האישי ישב לשמור על סף הדלת.

הבוקר האיר, המלך סיים את ארוחת הבוקר עם שומרו ורצה לזרז את נסיעתו לקראת סעודת המלכים במפגש המתוכנן, והנה באחת, החל השומר לבכות ולזעוק לפני המלך:

"אדוני המלך, כבוד הוד מלכותו אנא, אינך יכול לנסוע לסעודה זו, כי לא תחזור משם חי".

המלך לא ירד לסוף דבריו של שומרו, ושאל: מה זה תדבר? מניין לך זאת? השומר המשיך בתחינותיו למלך, אתה חייב להאמין לי כבוד מלכותו, אתמול בלילה חלמתי שמתוכנן פיגוע ראוותני בכל משתתפי הסעודה הזו, וכבוד המלך יהרג, אנא יאמין לי כי החלום חלום אמת.

צחק המלך על דבריו של שומרו וציווה אותו להזדרז ולהצטרף אליו לנסיעה. מאידך השומר ממשיך בעקשנותו ומתחנן בפני המלך, אנא מלכי, אך הפעם שמע נא בקולי.

לאחר דין ודברים בניהם נכנע המלך ואמר: אשמע הפעם לעצתך ונראה איך יפול דבר. שמח השומר והודה למלך על החלטתו.

לעת ערב עם שקיעת החמה, הגיע רץ בבהלה לארמון המלך ובפיו בשורה שאכן כפי שצפה שומרו של המלך כך בדיוק קרה, טרוריסטים השתלטו על הארמון בו הסבו בהנאה כל אותם מלכים והרגו את כל המשתתפים, לא נשאר מהם שריד.

שמח המלך מאוד בשומרו שהציל את חייו ממוות בטוח. שומרו אף הביט במלך במבט מנצח ואמר למלך, כעת מבין כבודו למה התכוונתי?

חייך המלך בסיפוק ואמר: מבין אני טוב מאוד! בעוד שעה תיגש לביתך, ממתינה לך שם הפתעה.

שמח השומר בלבו ואמר: מעניין איזו הפתעה ממתינה לי בביתי, עבור הצלתי את חיי המלך?

כעבור שעה הגיע לביתו ועל השולחן רואה הוא שתי מעטפות זהות. פתח את המעטפה הראשונה והינה שיק חתום בחתימת המלך על סך עשר מליון שקלים!

קפץ השומר משמחה, ותוך כדי שמחתו הסתקרן לדעת מה יש במעטפה השניה? בטח אין שם כסף, כי אם רצה המלך לתת לי עוד כסף היה רושם בשיק שבידי.

אט אט פתח את המעטפה מתוך סקרנות, והנה חשכו עיניו, קרע את בגדיו וזעק חמס, לא יכול להיות, לא נכון, אני לא מאמין, מה אני רואה??? מכתב פיטורין בתוקף בחתימת המלך!!!

רץ השומר למלך בוכה ומייבב, זהו שכרי, זה הכרת הטוב שלך בי אדוני המלך? אחרי כל מה שעשיתי בשבילך, שמסרתי נפשי עבורך, שהצלתי אותך ממוות ואתה יודע שנפשי קשורה בנפשך ואינני יכול לחשוב לרגע שלא אהיה שומרך האישי.

אמר לו המלך: נכון יקירי אתה צודק, אתה אמנם הצלת את חיי ועל זה קיבלת שכר של עשרה מליון שקלים וכי אין זה סכום יפה ומכובד? "שכר מצוה מצוה"!

אך זכור ואל תשכח, כי בזמן שאני ישנתי בחדרי, אתה חלמת חלום על התקרית בסעודת המלכים. ואין זה ראוי למלך גדול כמוני המוקף באויבים ששומרו האישי יתפס ישן במשמרתו, סימן הוא זה כי התבגרת וכשלו כוחותיך, ואינך ראוי עוד לתפקיד חשוב ואחראי זה. ולכן "שכר עבירה עבירה"!

הנמשל ברור: הקדוש ברוך הוא רחום וחנון הוא, אך אינו ותרן, ועל האדם לקיים את מצוות ה' באמונה ובתמימות, ולהימנע מכל מיני חישובים כאלה ואחרים. ולא נשכח כי "שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה"! "ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך".. (אבות ב. יד')

נושא: פרשת ואתחנן