פרשת מטות – נדרים

פרשת מטות – נדרים

אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה.” (במדבר ל, ג)

פרשתנו פותחת בדיני הנדרים. השבועות והנדרים הם מההלכות החמורות ביותר, ודווקא בהם יש פירצה נוראה. יש כאלו, שעל כל דבר, קטן כגדול, בכל ויכוח ושיחה, ניתן לשמוע מפיהם: “בחיי שכך היה”. או – חמור ונורא לאין ערוך – “בחיי השם!” וכמה נורא החטא, כמה איום העונש, “בעוון נדרים, בניו של אדם מתים כשהם קטנים”, בר מינן, והאישה נענשת, רחמנא ליצלן (שבת לב. ע”ב). “בעוון שבועת שוא, ושבועת שקר, חיה רעה מתרבה, והבהמות מתות, ובני אדם מתמעטים, והדרכים משתוממים” (שבת לג. ע”א).

רבותינו מסרו לנו, שהשטן ממקד את כל המאמצים כדי להחטיא את האדם בחטאים כאלו שהעונש עליהם הוא נורא ואיום. וזוהי דוגמא לכך. מי יודע כמה צרות המיטו השבועות והנדרים שנפלטים בקלות שכזו!

פעם, כאשר אבותינו חינכו אותנו לשמור על מוצא פינו, שלא להוציא שם שמים לבטלה, להזהר בשבועות, לברוח משקרים, להמנע מקללות, קיבלנו מפיהם את האמת כמו שהיא. כיום, שהעולם התדרדר והדורות התמעטו, ורוחות של כפירה ותרבות אנשים חטאים, ביקש הקדוש ברוך הוא להמחיש לנו את קבלת האבות ומסורת הדורות.

מבקש אתה לדעת מהו כוחה של מילה? דע לך, שאדם מדבר פה – וקולו נשמע בקצה העולם! דע לך, שהאדם יכול להפעיל מחשבים ורובוטים באמצעות קולו, ותבין ש”חיים ומוות ביד הלשון!” (משלי יח. כא’).

פעם, כשאמרו חכמים: “דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת” (אבות פ”ב מ”א). האמינו הכל שכך הדבר. היום, המחישו לנו זאת. לוויינים משוטטים במרום ומצלמים הכל, מתעדים הכל. רואים הכל, וצופים בכל הנעשה על פני כדור הארץ.

נדע ונבין, כי גדול עד מאוד כוחה של המילה הנאמרת. הן לטובה, כח של תורה ותפילה, והן – חלילה – לרעה.

נדע זאת, ונמנע מאיסורי שבועות ונדרים! אם נדרנו – נשמור על מוצא פינו! (מעיין השבוע)

אמרו במדרש: “אל תהיה פרשת נדרים קלה בעיניך, שעל ידי הנדרים נהרגו סנהדרין גדולה”. מעשה בנבוכדנצר שבשעה שנצח נבוכדנצר את צדקיהו המלך עשה אותו לאדון על חמשה מלכים, ובשעה שהיה נבוכדנצר עם צדקיהו, היה צדקיהו נכנס ויוצא אצלו בלי רשות, שהיה חשוב מאד בעיני נבוכדנצר.

יום אחד נכנס צדקיהו אצל נבוכדנצר ומצא אותו אוכל ארנבת בעודה חיה. שצד אותה ובעודה מפרפרת אכל אותה. שכך היה דרך הגבורים ההולכים במלחמה לאכול בשר חי בלי בישול כדי לחזק לבם ולעשותו אכזר, אבל נבוכדנצר עשה אכזריות יתירה מזו, שברגע שתפשה אבלה כשהיא חיה. וכשראה נבוכדנצר את צדקיהו כשהוא נכנס אצלו אמר לו: השבע לי שלא תגלה לאיש המעשה שעשיתי.

נשבע לו צדקיהו במזבח הפנימי, שהיה בבית המקדש שעליו היו מקטירים הקטורת שלא יגלה לאיש.

לימים דברו חמשת המלכים סרה על נבוכדנצר ואמרו לצדקיהו: המלוכה ראויה לך שאתה מזרעו של דוד ולא לנבוכדנצר שהוא איש שפל. וכשראה צדקיהו שהללו מדברים סרה בנבוכדנצר ואותו משבחים, ביקש אף הוא לגלות את מה שראה, אבל בגלל השבועה שנשבע, לא היה יכול לגלות, והצטער על כך. וכשראה שהוא מצטער, אמר: יכול אני להתיר עצמי בלי רשותו.

וכששמעו המלכים האלה דבריו הלכו ואמרו לנבוכדנצר יהודי זה שהוא חשוב כ”כ בעיניך, שהוא נכנס ויוצא בארמונך בלי רשות, אמר לנו שראה אותך אוכל ארנבת חיה. וכששמע נבוכדנצר הדבר הזה, בא לירושלים וישב בחומת אנטוכיה, ומיד יצאו סנהדרין גדולה כדי להקביל פניו ויש אומרים ששלח וקרא לסנהדרין ולצדקיהו. וכשבאו הסנהדרין הושיב אותם על כסאות של זהב, אמר להם; רוצה אני שתסבירו לי את תורתכם. הביאו לו ספר תורה והיו הולכים ומבארים לו פרשה פרשה. וכשהגיעו לפרשת נדרים והתחילו לפרש לו הפסוק כי ידור נדר לה’ וגו’ שאל אותם: מה הדין אם אדם רוצה להתחרט על הנדר או על השבועה, האם הוא יכול לחזור בו. אמרו לו: אם הולך הוא אצל חכם ומבטל לו הנדר, או השבועה, הנדר או השבועה בטלים. אמר להם, בודאי אתם בטלתם את השבועה שנשבע לי צדקיהו, ויש אומרים כך אמר להם נבוכדנצר; השבעתי לצדקיהו שלא יגלה והוא אמר שהתיר הנדר, אמר להם: וכי ע”י התרה בטל הנדר. אמרו לו; הן, אמר להם: האם אין צריכה ההתרה להיות לפני זה שנשבע לו. אמרו לו הן. פנה נבוכדנצר ואמר לסנהדרין: אם כן כיצד התרתם הנדר לצדקיהו שלא בפני. אז נדמו הסנהדרין ולא ידעו מה להשיב. מיד שמטו כסאות הזהב שמתחתיהם וישבו על הארץ. וזהו מה שנאמר באיכה: “ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון” אח”כ לקחו את הסנהדרין וקשרו אותם בזנבי סוסיהם וגררו אותם מירושלים ועד לוד. וזהו שנאמר באיכה: “הורידו לארץ ראשן בתולות ירושלים”. ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו, ואת עיני צדקיהו עיור ואסר אותו נבוכדנצר ונשאר במאסרו כל הימים שנבוכדנצר היה חי.

מכאן נראה מה חמור עון הנדרים, שגרם למותם של שבעים הסנהדרין. וכן אמרו, שנדרים בגימטריא רוצח, שעל ידם אפשר להרוג נפשות כנ”ל. וכן בעון נדרים בנים מתים ר”ל.

נושא: