פרשת ואתחנן – חכמת התורה

פרשת ואתחנן – חכמת התורה

וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.” (דברים ד, ו)

קהילה יהודית משגשגת פרחה בעיר מץ, בחבל הארץ אלזס לורן שבצרפת. נהר מוֹזֵל המפתל, העובר דרך לוקסמבורג וחובר בקצהו לנהר הריין שבגרמניה, שיוה לעיר מראה שליו ובוטח. בתי הכנסיות והישיבות ברחובות היהודים שקקו חיים, והתנשאו לרום המעלה תחת הנהגתו של הגאון המופלא רבי יהונתן אייבשיץ זצוק”ל, שהתפרסם בכל תפוצות ישראל בתורתו וכן בחריפותו השנונה. אלא שלא ארכו הימים וסכנה התגלגלה לפתחם של תושבי העיר היהודים.

שליח מיוחד מטעם הגמון העיר מץ, הידוע כשונא ישראל מובהק, שם פניו לעבר ביתו של המרא דאתרא הגאון רבי יהונתן אייבשיץ. הוא ירד בזריזות נחושה מכרכרתו, ופנה לדפוק על דלת הבית, והגיש את האיגרת שבידו לאדם נשוא פנים שהופיע לפניו. רגעים ספורים לאחר מכן נעלם מהשטח כשהוא מותיר אחריו עננה כבדה המאיימת על חיי קהילת מץ.

השמועה התגלגלה במהירות, גזירת גירוש אכזרית הוטלה על תושבי העיר היהודים… כל פרנסי הקהילה ותלמידי החכמים נאספו בבית רבם כדי לטכס עצה ותושיה. לא נותר זמן רב לפעול ולנסות להעביר את רוע הגזירה, הגזירה היתה מיידית ונצטוו לבצעה בתוך ימים ספורים. מיד נבחרה משלחת שהציעה להגמון הצעת כופר הגונה בעד ביטול הגזירה. אלא, שחמדת הממון לא הועילה להניא את ההגמון מגזרתו הקשה.

השעון לא עצר מלכת, ויום הגירוש הגיע, רבי יהונתן ישב בחדרו, מצחו הרם נחרש קמטים ועיניו עמקו מאד, הדרת פניו הוארה בלהבת אש. מרוכז היה בתפילתו לבורא העולם שיציל את קהילתו. ולפתע, באחת התרומם מכיסאו, לבש את מעילו ופנה לצאת מביתו לעבר ארמון ההגמון.

רבי יהונתן התקבל בארמונו של ההגמון וניסה להמתיק את גזר הדין. במהלך השיחה ציטט ההגמון מאמר מספרי הנצרות ושאל את רבי יהונתן, אמור לי רבי יהודי, מהו מניין המילים במאמר שציטטתי?

מיד ענה רבי יהונתן, שבע עשרה מילים, כמניין האותיות במאמר “עם ישראל חי לעולמי עד”. דע לך כבוד ההגמון, כי במשך כל הדורות עמדו עריצים ומושלים וניסו להתנכל לעם ישראל, הרגו ביהודים, גזרו עליהם גזרות קשות, גירשו אותם מארצם. אך הקב”ה תמיד מצילנו מידם שכן “עם ישראל חי לעולמי עד”. ההגמון נדהם מתשובתו הרהוטה של הרב ומביטחונו העצום, משהו זע בליבו החתום אך עדיין לא נסוג מעמדתו.

וכך המשיך ושאל, כמה יהודים בעיר מץ ובסביבתה? נענה רבי יהונתן ואמר, ‘ארבעים וחמישה אלף שבע מאות ושישים’, זהו מספר יהודי העיר. הביט ההגמון בשעונו, ובמבט זדוני ומרושע אמר לרבי יהונתן בלגלוג, עוד שעה נותרה למועד הגירוש, אתה ידוע ככותב קמיעות מפורסם מאין כמוהו, אם תצליח תוך שעה עד שעת הגירוש, לכתוב בקמיע שגודלו כגודל מזוזה, את המאמר שאמרת קודם “עם ישראל חי לעולמי עד” ארבעים וחמישה אלף שבע מאות ושישים פעם כמניין יהודי מץ, אבטל את הגזירה. זכור – תוך שעה!

צחוק מרושע התגלגל מפיו של ההגמון, בטוח היה שבתחבולותיו יצליח להדוף את רב היהודים בכבוד.

הלך רבי יהונתן לביתו וחזר אחרי שעה ובידו קמיע כתוב על קלף בגודל מזוזה.

הביט ההגמון המופתע בקלף, וראה בו אותיות הרשומות בתוך טבלה של תשעה עשר על חמשה עשר משבצות. החפץ אתה להתל בי? שאג בקול זועם. עשיתי כמצוותך – ‘ענה לו רבי יהונתן בביטחה’ כל שנותר לך לעשות הוא, להתחיל לקרוא מאמצע הקמיע, מהאות ‘ע’. ארבעים וחמישה אלף שבע מאות ושישים פעם נכתבו המילים, “עם ישראל חי לעולמי עד” באופנים שונים, כמספר תושבי העיר היהודים. אולם מאחר והקריאה תארך לך זמן רב, עליך לבטל תחילה את הגזרה כפי שהבטחת…’!

רק לאחר שנה הצליח ההגמון לאשר, שאכן מספר הפעמים שנכתב המאמר “עם ישראל חי לעולם ועד” על הקלף, הוא בדיוק כמספר יהודי העיר. הוא הטריח את עצמו לביתו של רבי יהונתן, והביע את התפעלותו מגאונותו המופלאה של רבי יהונתן.

לימים, אמר רבי יהונתן על כך, כל החכמה הזו, באה מן התפילה! ‘בדוק ומנוסה אם יתפלל אדם שחרית וקריאת שמע בכוונה, שבו ביום יזכה לדבר מצוה ויצליח בעסקיו, ואף שלשעה יחשוב שאינו מצליח, בסופו ימצא שכן הוא, ואין צריך לומר שיצליח בו ביום בתורה’…

טבלת הפלא של “רבי יהונתן אייבשיץ” בה ניתן לקרוא את המשפט “עם ישראל חי לעולמי עד” אלפי פעמים:

ד ע י מ ל ו ע ל ע ו ל מ י ע ד
ע י מ ל ו ע ל י ל ע ו ל מ י ע
י מ ל ו ע ל י ח י ל ע ו ל מ י
מ ל ו ע ל י ח ל ח י ל ע ו ל מ
ל ו ע ל י ח ל א ל ח י ל ע ו ל
ו ע ל י ח ל א ר א ל ח י ל ע ו
ע ל י ח ל א ר ש ר א ל ח י ל ע
ל י ח ל א ר ש י ש ר א ל ח י ל
י ח ל א ר ש י ם י ש ר א ל ח י
ח ל א ר ש י ם ע ם י ש ר א ל ח
י ח ל א ר ש י ם י ש ר א ל ח י
ל י ח ל א ר ש י ש ר א ל ח י ל
ע ל י ח ל א ר ש ר א ל ח י ל ע
ו ע ל י ח ל א ר א ל ח י ל ע ו
ל ו ע ל י ח ל א ל ח י ל ע ו ל
מ ל ו ע ל י ח ל ח י ל ע ו ל מ
י מ ל ו ע ל י ח י ל ע ו ל מ י
ע י מ ל ו ע ל י ל ע ו ל מ י ע
ד ע י מ ל ו ע ל ע ו ל מ י ע ד

נושא: